משה עבאדי מספר

תרגיל ביטחון במושב, שנת 1953


היה זה באביב 1953. צה"ל ערך תמרון ובחר במושב טל שחר כאחד היעדים לביום אויב, כלומר צה"ל כביכול יכבוש את המושב בתרגיל ידוע מראש.

התרגיל החל. החיילים השתמשו בתחמושת־דמה מקליעי עץ, והתושבים שתפקידם היה לשחק את האויב התבקשו להתנגד כמיטב יכולתם. שופטים נייטרליים קבעו מי המנצח – צה"ל או "האויב", כלומר התושבים.

אני, משה עבאדי, שהייתי מפקד האזור (מא"ז), בחרתי את הגבעה – זו שנמצאים עליה כיום בית הספר האנתרופוסופי ובריכת השחייה – שתהיה המתחם שהתושבים צריכים להגן עליו בתרגיל. בעזרת חברי המושב נחפרו תעלות הגנה ונבנו עמדות שמירה.

תושבי טל שחר התייחסו לתרגיל ברצינות, ברצינות רבה מדי, ונלחמו "על ביתם" בחירוף נפש. התושב שבתאי ביננפלד אף נורה בפניו מקליע עץ, ובעקבות זאת נאלץ החייל היורה לספוג מהלומה בראשו משבתאי...

בתום התרגיל קבעו השופטים שתושבי המושב הצליחו להדוף את ההתקפות פעמיים. אין להקל בכך ראש, משום שהיה זה המושב היחיד בכל רחבי הארץ שלא נכבש מייד בתרגיל שכזה.

השמועה אף הגיעה לאוזניו של נשיא המדינה דאז, יצחק בן־צבי, והוא בא לבקר במושב. בסיור שנערך לכבודו באזור "הקרב", אמר התושב מוריס בנישו בקול רם: "מה הזקן הזה מבין בנשק?!" בשומעו את הדברים לקח הנשיא בן־צבי רובה מאחד החברים וירה ירי מדויק לעבר מטרה שהעמידו לצורך העניין. לאחר מכן סיפר שהיה צלף במלחמת השחרור בירושלים.

 

תודה ליעקב עבאדי שריאיין את משה אביו.