תערוכה לציון יום השואה בטל שחר, אפריל 2022, לזכר יהודי צפון אפריקה: לוב, טוניס, אלג'ריה ומרוקו.

תערוכה לציון יום השואה, קהילת טל שחר זוכרת את קהילות היהודים תחת הצורר הנאצי ברחבי העולם. השנה הביאה התערוכה את סיפור גורל קהילות צפון אפריקה: לוב, טוניס, אלג'ריה ומרוקו. התערוכה התקיימה במועדון החדש במקלט בית העם. לזכור ולא לשכוח.


תודה רבה למרב אדר מוסיקי על עיצוב התערוכה וליונתן סופרי על איסוף החומרים ועריכת הטקסט. 


לוב תחת שלטון אנטישמי

החל משנת 1911 היה שטחה של לוב תחת שלטון איטליה. בשנת 1936 נוסד ציר רומא-ברלין כשנחתם הסכם שיתוף פעולה בין איטליה הפשיסטית לבין גרמניה הנאצית. החל מ-1938 באופן איטי והדרגתי החלו חוקים ומגבלות אנטישמיים בלוב. התהליך תפס תאוצה וקיבל תוקף אלים ביתר שאת החל מ-1940 עם כניסת איטליה למלחמה. מוסוליני הורה לכלוא את היהודים במחנות, לגרש את חלקם ואף לשלוח אותם למחנות ברגן בלזן ואינסברוק.

בפברואר 1942 הורה מוסוליני על "דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה", שהייתה זירת הקרבות העיקרית בלחימה עם הבריטים. כ-2,600 יהודים נשלחו למחנה ג'אדו וכ-400 שוכנו בבתים בודדים בעיירות סמוכות. החל מיוני 1942 הורחבו בלוב חוקי האפליה הגזעית וגברים בני 18–45 גויסו לעבודות כפייה. בלוב הוקמו המחנות ג'אדו, סידי אל-עזיז ובוקבוק. בכל לוב נשלחו במהלך המלחמה כ-6,000 יהודים למחנות כפייה וריכוז. מתוך כ-30,000 יהודי לוב נרצחו ומתו בשואה כ-700 יהודים.

פרעות טריפולי אירעו בנובמבר 1945, כאשר פשט המון ערבי על בתי-כנסת ובתי מסחר ברבעים יהודיים בטריפולי בירת לוב ובסביבותיה. בפרעות נרצחו 132 יהודים ומאות נפצעו, בעיקר נשים וילדים. נשרפו תשעה בתי כנסת, ו-813 בתי עסק יהודיים נהרסו. הפרעות נמשכו מ-4 בנובמבר (כ"ח בחשוון תש"ו) עד להתערבות הצבא הבריטי, ששלט בלוב, ב-7 בנובמבר. הפרעות, שבוצעו בידי ערבים לובים, עוררו זעזוע בקרב הקהילה היהודית בלוב וקיבלו הד גדול גם בשאר העולם היהודי.

הפרעות, שפרצו בעיר טריפולי, התפשטו גם לערים ועיירות שסביבה. כך, התחוללו פרעות גם נגד יהודים בעיירות א-זאווייה, סוק אל-ג'מעה, עמרוס, זנזור, תאג'וראא. הפרעות התרחשו על רקע מלחמת העולם השנייה, עליית הלאומיות הערבית בלוב ומצב כלכלי מתדרדר.

 

תוניס תחת שלטון אנטישמי

תוניסיה הייתה גם היא, תחילה, תחת משטר וישי, עם אותן הגבלות דומות לאלה ששררו במרוקו ובאלג'יריה, לאחר נפילת צרפת ב-1940. בנובמבר 1942 נכבשה תוניסיה על ידי הגרמנים, תוך כדי נסיגת צבא רומל מלוב לאחר תבוסתו במערכת אל-עלמיין. בתקופת הכיבוש הגרמני הקימו הנאצים יודנראט מקומי, לקחו בני ערובה, החרימו את רכוש היהודים והטילו על הקהילה עונשים כספיים כבדים. הקהילה נדרשה לספק את צורכי הצבא הגרמני, בית-הכנסת בבירה תוניס הפך למחסן גרמני, ויהודים נדרשו לענוד טלאי הצהוב. כ-5,000 יהודים נשלחו למחנות ריכוז בתוניסיה ומעטים גם נשלחו למחנות ההשמדה. תוניסיה שוחררה על ידי בעלות הברית במאי 1943, ולאחר שישה חודשי כיבוש הושם קץ לרדיפת היהודים. תוניסיה היא המדינה היחידה בצפון-אפריקה בה שרר כיבוש גרמני ישיר. במהלך הכיבוש הגרמני של תוניסיה נרצחו במישרין או מתו מהתנאים הקשים במחנות כ־600 יהודים, מתוך קהילה יהודית שמנתה כ-90,000 איש.

בסה"כ נלקחו קרוב ל־5,000 יהודים לעבודת כפייה. הם פוזרו בכ-30 אתרים ובמחנות. המחנה העיקרי והקשה ביותר היה בביזרתה, עיר הנמצאת בחופה הצפוני של תוניסיה. המשטר במחנה היה אכזרי, האסירים עבדו בפרך 14 שעות ביממה ונענשו על כל עבירה קטנה ביותר.

ככל שהתערער המצב הצבאי של הגרמנים, התרבו הבריחות מן המחנות. בספקס, עיר מרכזית וגדולה בתוניסיה, נדרשו 100 עובדים יהודים באופן קבוע לפרוק כלי רכב צבאיים ולבנות מקלטים. עובדי הכפייה קיבלו את שכרם מהקהילה. מספר היהודים שמתו במהלך עבודות הכפייה היה קטן, אך רבים נהרגו מהפצצותיהן של בעלות הברית במקומות שבהם עבדו.

הפרעות בגאבס היו גל של שלושה ימים של אלימות אנטי-יהודית שפרצו בעיר גאבס בתוניסיה בשנת 1941. זה היה פרץ האלימות הגרוע ביותר נגד יהודים בצפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. המהומות החלו כאשר המון של ערבים הסתערו על הרובע היהודי, הרגו 7 יהודים ופצעו 20.

 

אלג'יריה תחת שלטון אנטישמי

אלג'יריה ראתה 2 מופעים עיקריים של אנטישמיות ופגיעה ביהודים במהלך השנים של עליית הנאציזם בגרמניה ובמהלך מלחה"ע ה-2.

פרעות קונסטנטין התרחשו במשך שלושה ימים (3–5 באוגוסט 1934) בעיר קונסטנטין שבאלג'יריה ובהן רצחו המוסלמים 25 משכניהם היהודים, פצעו יהודים רבים נוספים והרסו את חנויותיהם ובתיהם.

שלטון וישי משנת 1940 – שלטון וישי הטיל על היהודים את ההגבלות שחלו על יהודי צרפת: אסר עליהם לעבוד עבור הממשלה, להיות בנקאים, מורים ותלמידים, כמו כן הוגבל מספר היהודים שאושרו לעבוד במקצועות חופשיים.

ב-1941 הוחרם רכוש היהודים. הפגיעה ביהודי אלג'יריה הייתה קשה, בשל מעמדם הגבוה בחברה קודם לכן וכן אזרחותם הצרפתית נשללה מהם.

כמו כן באותה שנה, הוטלה מכסת לימודים של 14 אחוז על בתי הספר היסודיים והתיכוניים הצרפתיים באלג'יריה, וכתוצאה מכך בשנת הלימודים 1941–1942 למעלה מ-13 אלף תלמידים יהודים הורחקו או סורבו כניסה לבתי הספר הצרפתיים, ונותרו ללא מסגרת חינוכית. ב-21 בנובמבר 1941 עבר חוק שאסר על יהודים להחזיק בנדל"ן או מניות מעבר לבית הפרטי שלהם ולאיגרות חוב של ממשלת צרפת, וקבע שכל רכוש אחר יוחרם על ידי השלטון במטרה "להסיר כל השפעה יהודית על כלכלת אלג'יריה".

במהלך מלחמת העולם השנייה אלפי יהודים נשלחו למחנות עבודה בדרום-מזרח אלג'יריה בקרבת הגבול עם מרוקו ושם הועבדו בפרך במשמרות של 11 שעות ביום.

בנובמבר 1942 עם נחיתת כוחות בעלות הברית באלג'יריה לא השתנה מצב היהודים, בניגוד למה שהיה אפשר לצפות. המשטר של וישי נשאר על כנו, החוקים האנטי יהודיים לא בוטלו והזכויות לא הוחזרו ליהודים. רק בשנת ב-1943 בוטלו בהדרגה ההגבלות על יהודי אלג'יריה.

 

מרוקו תחת שלטון אנטישמי

בקיץ 1940 עברה גם מרוקו לשלטון וישי. חוקי האפליה פגעו ביהודי מרוקו יותר מיהודי אלג'יריה ותוניסיה, על אף שהאוכלוסייה המוסלמית במרוקו, בשונה מהמדינות האחרות, לא ניצלה את המצב לפגיעה ביהודים. יהודי מרוקו ביצעו עבודת כפייה בפיקוח צרפתי. בנובמבר 1942 נכבשה מרוקו בידי ארצות הברית, וביוני 1943 בוטלו החוקים שהפלו את היהודים לרעה.

התריתל היו סדרת פרעות אנטי-יהודיות בעיר פאס שבמרוקו, שהתרחשו בין 17 ל-19 באפריל 1912 (ל' בניסן - ב' באייר התרע"ב), שבוע לאחר חג פסח וחגיגות המימונה, בעקבות כישלונם של מורדים מוסלמים מתנגדי הסכם פאס, לפגוע בנכסים צרפתיים שונים בעיר. במהלך הפרעות פרצו אלפי חיילים מוסלמים והמונים מתושבי העיר פאס למלאח (הרובע היהודי) של העיר, בזזו אותו ותקפו את תושביו היהודים. בפרעות נהרגו 51 יהודים, הועלו באש חלקים גדולים מהמלאח, ו-12,000 תושביו נאלצו להימלט ונותרו ללא קורת גג למשך שבועות ארוכים.

פרעות אוג'דה וג'ראדה היו סדרה של פרעות כנגד היהודים בערים אוג'דה וג'ראדה שבצפון-מזרח מרוקו שפרצו ב-7 ביוני 1948. במהלך הפרעות נרצחו 42 יהודים, כולל רב קהילת ג'ראדה ומשפחתו, וצרפתי לא-יהודי אחד. הפרעות זעזעו באופן עמוק את יהדות מרוקו ובשנה שאחריהן עלו לישראל 18,000 יהודים ממרוקו.