מבחר שירים פרי עטו של אברהם אביעד כהן, תושב טל שחר


אֲתְ הָהוֹרָה / אברהם אביעד כהן

אֲתְ הָהוֹרָה, אַט לִיבִּי נָדַם

בִּשְׁבִיל מַעֲגָלַיִיךְ, בַּשְׁבִיל קְלִיפּוֹת הָעַם.

הַבְרִיחִי רוּחֵךְ אֶל הַשָֹדֶה,

קִטְפִי לָךְ שִׁיבּוֹלִים נָמִים,

חַמָנִיוֹת הַמְסוּנְוָורוֹת מִן הֶחַמָה

אֶרֶץ גְזֵרָה, בִּקְרִירוּתָה שֶׁל אֲדָמָה.

 

אֲתְ הָהוֹרָה, אַט לִיבִּי נָדַם

בִּרְאִי הַשְׁקָפוּתַיִיךְ בָּא לִיבֵּךְ אֶל עַם.

בְּעֶרְגָּה אֶקְנֶה לָךְ אַהֲבְהָבִים

בִּשְׁמָמָה אַפְרִיחַ הַמִדְבָּר.

אַט נָדַם הָהוֹרָה, אֲתְ חָלַפְתְ מֵעוֹלָמִים

מְטַפְטֶפֶת מִמְרוֹמִים, אֲתְ שִׁירַם שֶׁל הַגְשָׁמִים.

אֲתְ הָהוֹרָה, אַט לִיבִּי נָדַם.

 

שֹוֹרֵק / אברהם אביעד כהן

נַחַל שֹוֹרֵק מַנְגִינוֹת, צְלִילִים עֲרֵבִים טַבְלָה סוּלָמוֹת אֲחֵרִים

מֵבִיא אֵלַי אֶת כָּל הַטוֹב, קוֹל חָשׁוּב

מִמִזְרָח מְנַגֵן אֵל הַיָם הוּא נוֹשֵׁב

מְיַיבֵא מִקְצָבִים וְשִׁירִים מֵעִיר הֶהָרִים

 

דֶרֶךְ שִׁמְשׁוֹן וְהַר־טוּב שׁוֹאֵף אֵלָיִךְ לַשׁוּב

מִמִשְׁעוֹל אֶשְׁתָּאוֹל מְבַקֵש בּוֹ לִטְבּוֹל

זְרִימַת הַר דוד מַעֲרִיב אֵיתָנִים...

גִיבּוֹרִים שֶׁחָיוּ וְיִהְיוּ מְשׁוּיָכִים לִשְבָטִים

 

נִיגוּן שֶׁל תּוֹדָה לְנַחֲלֵי יְהוּדָה

מנהרים רחשים לַגָדָה

לַשָֹדוֹת עֲבוֹדָה, פּוֹרִיוּתוֹ אַגָדָה

 

שְעַת טַף / אברהם אביעד כהן

זוֹ הַֹשָעָה שֶבָּה מֵי טָלִי

מִתְהַוָוה עַל כָּל ֹשֵם עֶצֶם

קוֹר נָמֵס עַל פְּנֵי שִׁכְבָה ֹשֶל עֵשֶֹב

 

הַזְמָן עוֹד מִתְנַמְנֵם עֵת הַמחר מְפַזֵם

נוֹגָהַת קֶרֶן בּעַלְוָה בְּקוֹל צִיוּץ מָלֵא שַלְוָה

מֵאֲפֵלָה מַאֲפִילָה בַּהַנֵץ רוּחַ אֱלוֹהָה

 

חוּט שָנִי כָּאַרְגָמָן נִטְוֶוה בְּעוֹז רָקִיעַ

מִמִזְרָח יָנִיף מַלְאָךְ עִגוּל אָדֹם שֶיִתְלַקַח

צִיוּץ הַדְרוֹר שֶׁיִתְמָתַח

קְרִיאַת שִֹכְוִוי – לִינָה הִתְעוֹרְרִי!

שְֹמִיכַת אֲוָוז לְהַפְשָׁלָה, עוֹלָל נִרְתָּם לַעֲגָלָה

רֵאשִׁית צְבָעִים הַמְנִיעִים אֶת תְּנוּעָתָם שֶׁל עֲנָנִים

 

מַה יָפָה שָׁעָה מוּקְדֶמֶת צַפְרִיר צוֹדֵק בִּרְנָנָה

קַדְמִי תּוֹדָה לְהוֹד שָׁדַי מֵשִׁיב יוֹרֶה שֶׁל יוֹם

בִּדְמוּת הַלַח וְהַזוֹלֵג מֵאֲוִיר נִסְפָּג לֹא מִתְפּוֹגֵג

פָּעוֹט פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו, דַּף חָלָק מִילָה חוֹגֵג

שְׁעַת טַף, שְׁעַת אַף, שָׁט עַף

 

בְּאַמְבַּטְיַית אֶרֶס / אברהם אביעד כהן

הַשִׁיבִי אֶת הַחֵץ לְאַשְׁפָּתוֹ

אַף אֶחָד כָּאן לֹא צָרִיךְ לְהִיפָּגַע

אֲנִי עוֹנֶה מְאוּחָר מִדַי

כְּשֶׁגוּפִי כְּבָר נוֹטֵף מִן הָאֶרֶס, כּוֹעֵס

וְעַכְשָיו, לְמִי אֲנִי שַׁיָּיךְ?

הַגוּף שֶׁעוֹד פַּעַם נוּדַב לְמַדָעֵי הָאֶנוֹשׁוּת

תִּשְאֲבִי אֶת זֶה מִמֶנִי

גַם כָּךְ כְּבָר מְאוּחָר

אֵינִי זָקוּק לְעוֹד אֶרֶס

טָבַלְתִי בּוֹ מַסְפִּיק, טָבַעְתִי